לישראל בע"מ נ' זקן

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעת בתביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדה על ידי התובע, תאגיד בנקאי, על סך 361,565 ₪, הואיל ולפי הנטען שתי הלוואות שהנתבעת נטלה לא נפרעו במועדן והועמדו לפירעון מיידי.

לצד הדיון שנקבע בבקשה נידונה ונשמעה גם בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם בעלה של המבקשת וחברה שבה הוא בעל עניין, בתובענה נפרדת שהוגשה נגדם בסדר דין מקוצר על ידי התובע.

טענות הנתבעת נשענות על מספר אדנים: האחד (ואולי העיקרי, בשלב זה) - אי המצאת המסמכים הרלוונטיים לעיונה, חרף פניות בא-כוחה לתובע בעניין זה, באופן שאינו מאפשר לה להתגונן כראוי ולהגיש חוות דעת חשבונאית להבהרת טענותיה ; השני – ביצוען של פעולות בחשבונה ללא הרשאתה, בין היתר על ידי בעלה ולרבות נטילת הלוואה טלפונית שלא אושרה מעולם על ידה (להלן: "ההלוואה הטלפונית"; השלישי – טענה לפיה מנהל סניף התובע התנה שלא כדין העברת סך של 120,000 ₪ מפיקדון בסך 300,000 ₪ שהופקד בחשבונה (אשר שימש, בהסכמת הנתבעת, כערובה להבטחת חיובי צד שלישי) לכיסוי יתרת חובה בחשבונה, בכך שהמבקשת תיטול הלוואה נוספת על סך 120,000 ₪ ; לבסוף טוענת הנתבעת כי ככלל התובע גרם לה לנזקים שעה שעמדו לרשותו בטוחות טובות לכיסוי הלוואות קודמות שנטלה היא ונטלו חברה שבעלה הינו בעל עניין בה, דוגמת הפקדון הנ"ל ושטר משכון שעשתה (מבלי שהוסברו לה משמעויותיו) להבטחת הלוואה שנטלה לרכישת רכב (ואשר לטענתה נפרעה ברובה אולם לא נזכרה בכתב התביעה).

התובע מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי הגם שלא העלתה המבקשת טענות הגנה ראויות, הומצאו לה מסמכים רבים, כמפורט בפסקה 2 לסיכומיו ולפיכך אין לשעות לטענותיה עתה, שעה שמדובר ב"דיג" ראיות גרידא. עוד טוען התובע כי הואיל ועניין מימוש הרכב הממושכן מתנהל בהליך מקביל אין מקום לנהל בגינו הליך נוסף וכי ממילא אין מקום להישמע לטענות אדם שלא קרא את המסמכים שעליהם חתם, במיוחד שעה שהמבקשת עצמה חתמה על הסדר לפדיון הרכב שמושכן. התובע אף מבקש לדחות את טענת הנתבעת בגין אי נטילת ההלוואה הטלפונית, ואף מבהיר כי אין לשעות לטענה בדבר התניית שירות בשירות.

עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, לרבות הנתבעת, שאף נחקרה על תצהירה. שוכנעתי, כי יש מקום ליתן לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה.

אין מחלוקת, כי מתוך המסמכים שהמצאתם התבקשה על ידי הנתבעת, רק חלקם הומצאו. כך, למשל, לא הומצאו מסמכי התובע בכל הקשור עם בטוחות, פקדונות ותוכניות חסכון שהתבקשו בקשר עם חשבון הנתבעת לתקופה שממועד פתיחת החשבון בשנת 2007 ועד להגשת התביעה. התובע טוען, כאמור, כי עסקינן ב"דיג" ראיות. אולם עיון ברשימת המסמכים שהתבקשה מגלה, כי במיוחד בשים לב למיהות טענותיה של הנתבעת בשלב זה, לא ניתן לקבוע כי עסקינן ב"דיג" ראיות. שכן המסמכים שהתבקשו, בעיקרם, הינם כולם מסמכים הקשורים עם ניהול חשבונה הפרטי (לרבות פקדונות, חסכונות ובטוחות אחרות ששויכו לו) ואשר על פני הדברים ומטבע הדברים, נגישים הם לשני הצדדים. בנסיבות אלה, גם אם בשל סיבה כזו או אחרת, לא נשמרו המסמכים על ידי הנתבעת במלואם, לא ניתן לומר כי עסקינן ב"דיג" של ראיות, כי אם רצון לעיין בראיות שלפי טיב עיסוקו של התובע חזקה שנשמרו אצלו. מכל מקום, הסבר של ממש לשאלה מדוע מסמכים אלה, אשר לא ראיתי כיצד יכולה היתה המצאתם לפגוע בתובע באופן מהותי, לא הומצאו, לא הובא מפי התובע.

מנגד, כאמור, יש טעם בטענת הנתבעת ולפיהן עסקינן במסמכים רלוונטיים לשם ניהול והעמדת הגנתה, במיוחד שעה שלטענתה, היו בידי התובע בטוחות שניתן היה לממש קודם לפעולות שהובילו להגשת התובענה נגדה. כאמור, לא ראיתי טעם אמיתי לסירוב להמצאת מסמכים, שעל פני הדברים דומני שיש להם רלוונטיות לראשי הגנתה האפשרית של הנתבעת. ודוק: אילו התובע היה ממציא את מלוא המסמכים שנתבקשו יתכן, כי היה בכך דווקא לסייע לו, באופן שהיה יכול לאיין כבר בשלב הדיוני שלפני טענות הגנה, שנכון להיום יקשה לשלול אותן (גם אם הועלו באופן כללי בלבד) במסגרת בקשת רשות להתגונן.

בנסיבות אלה, ושעה שלכל הפחות ראשית טענתה של הנתבעת הועלתה, הן בפני התובע והן במסגרת בקשת הרשות להתגונן, די בכך שלא הומצאו לה מסמכים רלוונטיים להגנתה, על מנת ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה (השוו: ע"א 688/89 הלולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה (3), 194 ; עוד ראו בהחלטתי מהיום בתובענה הנוספת, ת"א (י-ם) 60547-10-10).

בהקשר זה יוער, כי גם דברי הנתבעת בחקירתה הנגדית לא הובילו למסקנה שביקש ב"כ התובע להסיק בסיכומיו, לפיהן גם הנתבעת עצמה לא יכולה לקשור זיקה ישירה בין אי המצאת המסמכים ובין היעדר האפשרות להעלות הגנה קונקרטית כנגד התביעה. כל שציינה הנתבעת בחקירתה הוא, כי על שאלות מסוג זה יכול ומומחה פיננסי מטעמה (אליו פנתה) היה עונה קונקרטית (ראו למשל בעמ' 4 לפרוטוקול החקירה).

בנסיבות אלה, שעה שעל פני הדברים, מן ההתכתבויות שבין הצדדים והטענות שנטענו בבקשת הרשות להתגונן, על צרופותיה, מתבקשת המסקנה כי יש ליתן רשות להתגונן, אין התצהיר הנוסף שבקשו הנתבעים להגיש (מטעמו של המומחה הכלכלי) מעלה או מוריד לעניין מסקנתי זו.

זאת ועוד: הנתבעת טוענת כי לא היא שנטלה את ההלוואה הטלפונית, וכי בנסיבות אלה, במשתמע, גרם לה התובע נזקים שעה שאישרה והעמיד את הכספים בחשבונה. הגם שהתובע מכחיש טענה זו, היא לא נסתרה בחקירתה הנגדית באופן שמחייב מסקנה כי מדובר בהגנת בדים, כך שבכל מקרה יש מקום להביא טענה זו לכדי בירור עובדתי של ממש. גם מהאסמכתא שצורפה לכתב התביעה (נספח ב' הימנו), ברור, כי אין הנתבעת חתומה על ההלוואה עצמה. גם אם לכאורה ניתן למצוא בין הוראות הסכמי ההלוואה ו/או ניהול החשבון הסכמה למתן הוראות טלפוניות על ידי הנתבעת (הגם שלא נטען דבר לעניין זה) ועדיין ניתן לראות בעילה זו כעילה שיש עליה ראיות בכתב, הרי שברי, כי כל עוד בשלב הדיוני קא עסקינן יכולה הנתבעת לטעון בעל-פה כנגד ראיות בכתב, אין ניתן למנוע הימנה בשלב זה להביא הגנתה בפני בית המשפט ולכל הפחות יש מקום ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה בכל הקשור לעניין זה.

באשר לטענת הנתבעת בדבר התניית שירות בשירות ולטענות הנוספות, גם אם לכאורה ניתן לתהות האם אמנם עסקינן בהתניית שירות בשירות, הרי שעצם העובדות שנטענו בתצהיר המבקשת עשויות לתמוך בטענתה הכללית לפיה נגרמו לה נזקים הקשורים עם סדר ואופן מימוש הבטוחות ביחס לחובות השונים (לרבות חובות להם ערבה הנתבעת), שלפי הנטען היו ברשות התובע. שעה שעל פני הדברים מלוא המסמכים לא הומצאו לנתבעת על מנת להבהיר ולפרט טענה זו, לרבות באמצעות חוות דעת חשבונאית שביקשה להגיש, די בכך כדי להצטרף לאמור לעיל וליתן לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה. זאת ועוד: טוען הנתבע, כי פרשיית משכון הרכב איננה רלוונטית הואיל ומתנהל בעניינה הליך מקביל, וזאת לנוכח הרצון למנוע הכרעות סותרות. אולם שעה שהתובע עצמו אינו מכחיש כי התנהלותו סביב סוגיית הרכב הממושכן קשורה עם ניהולו של חשבון הנתבעת, וגם אם על פי הדין ניתן להידרש במסגרת נפרדת לשאלות מתחום מימוש משכון, אין ניתן לשלול את האפשרות שלחוב הנטען, שבגינו מומש המשכון, ולאופן זקיפתו ומימוש הבטוחה, עשויה להיות, ככל שתוכח, השלכה על החוב הכולל של הנתבעת כלפי התובע. גם חזקות בדין, עליהם ביקש להסתמך התובע (לרבות חזקת החתימה על מסמך), המקום הראוי ליתן להן משקל – ראייתי או אחר – הוא בשלב של קביעת ממצאים עובדתיים. הוא הדבר באשר להתייחסות התובע לנטלי ההוכחה המוטלים על נתבע, שכן בשלב שבו נבחנת הרשות להגן, נבחנות הטענות ב"מבט על" בלבד.

שיקולים אלה, במיוחד שעה שלא ראיתי כי ייגרם לתובע מאמץ בלתי מידתי בהתמודדות עם מכלול הטיעונים שהובאו בתצהיר הנתבעת שעל פניהם מחייבים מתן רשות להתגונן, מביאים למסקנה, כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל במלואה, וכך אני מורה.

הוצאות ההליכים שלפני תובאנה בחשבון עם תום ההליך העיקרי ובהתאם לתוצאותיו.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: